אלבום תמונות
בידו ובית-סוריף הם שני כפרים ערביים בהרי יהודה שרק מעטים בארץ שמעו עליהם, אך בזכרוני הם נחרתו עמוק, ותמיד יעלו לפני את דמותו של לוחם אמיץ ומפקד לדוגמה.
היה זה בימים הראשונים של המערכה, טרם היות צבא בישראל ורק קבוצות מתנדבים עמדו בשער עם נשק דל מול אויב אכזר המצויד יפה, כשמאחוריו כוחות השלטון "הנייטרלי".
מסופקני אם כולנו יודעים להעריך את התפקיד ההיסטורי שמילאו באותם הימים קומץ הטייסים הנועזים, עם מספר אוירוני הלמוד שלהם. אותם "פרימוסים" המעלים כעת חיוך על שפתי רבים, הם הם שהכריעו את הכף בימים גורליים של משבר.
הזדמנתי לשדה-תעופה קטן ששימש בסיס לגרעין חיל האויר שלנו, באחת השבתות של ימי משבר, עת נפלה רוחם של רבים וגם טובים. חיינו אז תחת רושם נפילת גבורים בדרך לכפר-עציון ויחיעם. בזמן שהתחילה לחישה במחנה על פשרה של "כבוד" המשיכו קומץ טייסים בתפקידם הנועז, והכריעו את הכף בהרבה מערכות גורליות.
באותה שבת נגלתה לפני דמותו של המפקד.
קריאות עזרה וס.או.ס. הגיעו לשדה התעופה מכל חלקי הארץ, מהגליל ועד הנגב. והוא היה אז אחראי לשדה.
עמדתי בצד ועקבתי אחר עבודתו השקטה שעה שגורל ישובים ואנשים היה תלוי בתגובה שיתן לקריאות העזרה. לרק מפקד קר-רוח ובעל החלטיות נועזת, היה מסוגל לברר מכל קריאות העזרה את הדחופות ביותר ולפעול במהירות. שמעתי אותו כיצד נתן את פקודותיו בקולו השקט והמרגיע. הנה יצא אוירון לנגב ושני ליחיעם. נשק ומזון הם שהצילו ישובים מכליון, והתפעלתי בראותי את התפקיד ההיסטורי שנפל בחלקו.
"תראה - הוא אמר - כמה קריאות עזרה ולנו רק קומץ אוירונים. אך, אילו היו לנו יותר מטוסים, היינו יכולים למנוע אסונות ולהציל חיי אדם".
פתאום נתקבלה ידיעה בחדר האלחוט, ומיד פוענחה מכתב הסתרים. הסתובבנו בחוץ ונשמע הקול מבפנים:
- "דני, מברק עבורך".
הסתכלתי וראיתי את הידיעה הבאה:
"קאוקג'י נע מרמאללה בכיוון לבידו ובית-סוריף. שלח סיור".
והוא פעל במהירות הבזק. מיד קרא לטייס, בביטחה הוא מציין לו במפה את הנקודות, את הכוון והמקומות המסוכנים. מסביר לו את המשימה ומאיץ בו להמריא מיד.
לא עברו דקות מספר ומטוס נראה מתרחק בין העננים בכיוון מזרח. עמדתי בלב חרד וחשבתי: היצליח בתפקידו, היחזור בשלום?
הוא כאילו קרא את מחשבתי ואמר:
"אתה יודע, מה שמרגיז אותי ביותר הוא שלא נותנים לי לצאת ואני אחראי לאחרים. כבר יומים שאין לי אף שעה באויר, ואני הרי רוצה לצאת בעצמי ולהכות בכלבים, וכעת חסרה לי ההרגשה הזו, אני חושב שלא אוכל להמשיך הרבה זמן בתור מפקד בבסיס".
אח"כ הוצעו לו תפקידים שונים במטה, אך הוא באחת: "אני מרגיש שאני מקרב את הנצחון רק בהיותי באויר".
בהיותו מפקד טייסת הצפון מילא בעצמו את כל התפקידים הנועזים ונמנע מלשלוח אחרים. גם לטיסתו האחרונה התנדב מרצונו הטוב מבלי לקבל פקודה, כי לא רצה להחמיץ הזדמנות לקחת חלק בפעולה נועזת.
תמיד תעמוד לפני דמותו הנאצלת של המפקד.
האם יודעים כולנו, וכל אחד מאתנו בפרט, שלנחשונים אמיצים אלה חייבים אנו את חיינו?