אלבום תמונות
אני מאשים את הישוב בהזנחת אחד המכשירים החיוניים להבטחת שלומו והתפתחותו בעתיד, בהזנחת התעופה העברית.
המלחמה לימדה את כל העמים מה גדולה חשיבותה של התעופה בימי מלחמה ובימי שלום. עצומים תפקידי המטוס גם לישוב העברי בארץ. עוד זוכר אני כיצד הצניחו צרכי מזון לנקודות שבודדו ע"י הגשמים. והנה - כל אומה פועלת ומגבירה את הכח הזה ורק אצלנו ישן הישוב שנת-ישרים. לפני כעשר שנים קמו שני אנשים נועזים, דב הוז ובן יעקב ז"ל, אשר עוררו קבוצה קטנה לפיתוח הענף הזה. הוקדשה תשומת לב במוסדות, ניתן תקציב, נוסדה חברת "אוירון", נקנו אוירונים מספר, סודר שדה תעופה באשדות יעקב, הוחל באימונים בדאונים ובאוירונים מוטוריים. במשך השנתיים האחרונות קבלו כ-50 טייסים את רשיונותיהם, והיה הרצון להאמין שהמפעל ילך ותפתח. אולם עם מותם של דב הוז ובן יעקב ז"ל לא נמצאו ממשיכים. מ-50 הטייסים הראשונים איבדו הרוב את רשיונותיהם. חברת "אוירון" נראית כעסק דל על בסיס מסחרי.
והפעילות סביבנו גוברת והולכת. במו עיני ראיתי כיצד נמסרו אוירוני לימוד לחברת לימוד מצרית. נוסדה חברת תעופה ערבית בהון של מאה אלף לירות. העתונים הערבים הדגישו שזאת החברה הראשונה שנוסדה בארץ. האם בזדון הכריזו זאת או אולי באמת לא הגיע אליהם שמע החברה שלנו?
מן ההכרח להזרים דם חדש במפעלי התעופה שלנו. יש להטיף ולהפיץ את רעיונות התעופה בקרב הנוער, לאפשר הקמת דור טייסים צעירים, שכה נחוצים לנו בעתיד הקרוב או הרחוק.
טייס עברי
(רשימה שנתפרסה ב"דבר" ביום 28.9.44 - י"א בתשרי תש"ה)