היה צמא לתורה ולמדע ויחד עם זה חדור רוח חלוציות ונכון להתמסר ולהשקיע עמל רב בנוער שתלה בו תקוות מרובות. את שני אלה, את הצמאון לדעת, ואת משאת נפשו החלוצית ידע לכרוך בחיי היום יום שלו ולהקדיש את זמנו לשניהם גם יחד.
שנא את הזיוף שבחיים וידע להעריך כל גילוי של פשטות ואמת.
התמסר משך שנים רבות לעבודת הדרכה בתנועת "השומר הצעיר" בפולניה ואחר כך בארגון בני עקיבא בארץ. היה גם מורה בבתי ספר תיכוניים, בעבודתו כמורה התגלה תמיד כבעל יוזמה, שונא שיגרה, חותר לקראת החידוש והיצירה.
באהבה ובמסירות ללא גבול נכנס גם לתפקידו האחרון כקצין תרבות בחיל הפלמ"ח. עוד בראשית עבודתו קנה את לב החיילים אשר אתם נפגש- בשורה של פעולות תרבותיות מוצלחות שיזם וביצע. עודד את רוח החברים בדבריו הלבבים וביחסו המסור והדואג.
ערך תוכניות לרוב להגברת הפעולה התרבותית ביחידתו- ואף ניגש לביצוע כמה מהן. ולפתע- מנחם נפל. על משמרתו נפל, תוך עבודתו הפעילה והמסורה כשדופק החיים פועם אצלו במלוא הקצב.
יינון שמו בין קדושי האומה שנפלו על מזבח האומה והמולדת.
פנחס
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.