" משהגעתי לשנתי השתים עשרה, קיבלו חיי צורה חדשה. נכנסתי אז בפעם הראשונה לארגון נוער, לצופים. בימים ההם התחילה המחשבה תופסת את מקום המשחקים. הטיולים, האהבה לטבע, הרצון להכיר את ארץ האבות - גם הם מילאו תפקיד חשוב בחיי. האמנתי שהתחלתי לחיות את חיי מחדש. התחלתי מכיר, מבין יותר את משמעות החיים. ראיתי בחיים את מלחמת הקיום. ראיתי את הרע והטוב שבהם והשתדלתי לשלוח ידי אל הטוב ולקחת ממנו ככל אשר אשיג.
תנועת הנוער השפיעה עליי. היא לימדה אותי לארגן ולתפוש מקום בחברה; ואני הושטתי את שתי ידי לקחת מכל הבא. התחלתי להיות הרוח החיה בכיתה, למשוך אלי את תשומת לב החברים ולהשפיע ממחשבותי ומרצוני על החברה. אהבתי בימים ההם את בית הספר ואת התנועה שנתנה בי כח, כח חדש."
"לדעתי, כל חבר חייב היום לצאת למשק צעיר הדורש עזרה. התנאים שם קשים מאוד בלי ספק, אבל ברור לי שאם נעבור את המבחן בתנאים קשים, נצא מחושלים ומלוכדים שבעתיים"
עוד עולם גדול, רחב ויפה להפליא תחת השמים. אני מאמין בעתיד מזהיר וחסר ערפל. אנו מוכרחים להאמין בו, ואנו נאמין בו ונראה בהתגשמותו."
מתוך החוברת 'אורי וגיל ציון זכרון' מאת גילה אוריאל. תל אביב תש"מ 1980
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח