אלבום תמונות
איכה הלך עקיבא דניאל
נפרד מאתנו הנער - מי ימלל
הבן הצעיר לאמו ואביו
האח היחיד לגיסתו ואחיו
החבר הנעים לרעיו ורעותיו
החרוץ והמסור בכל דרכיו
בדמי ימיו ובלא עת
בכ"ד באדר תיו-שין-למד-חית.
בשעת עבודתו בשדות המשק
לעת בא השמש לשטחי העמק
חבר "בני עקיבא" מגרעין "שובה שלוחות"
בני "תורה ועבודה" ואוחזים במושכות
נטלה נשמתו ונאסף אל עמיו
ובעודו באיבו - נקטע קו חייו.
נחמד ונעים לכת בדרכיו
עבר את הדרך של ימי נעוריו
בגן הילדים ובבתי הספר
מילא חובתו ביפי הסכר
לא הלך בגדולות ולא רמו עיניו
וישא חן וחסד בעיני כל רואיו,
מגיל צעיר ל"בני עקיבא" הלך
וגם כאן אחז בדרך - אותה לא שכח
בנאמנות ובמסירות רציפות ודביקות
תכונותיו הקבועות בתכלית השלימות
ב"סניף" ב"שקט" ב"מחנה" וב"טיול"
מעורב בין הבריות ומסור בלי גבול
וכאשר הגיע לסיום הלימודים
ויבוא עם חבריו לפרשת הדרכים,
לא רצה לנטות שמאל וימין
והמשיך דרכו עם חבריו - לגרעין
גרעין "שובה" לצפון פנה
לקבוצת שלוחות - ושם חנה.
משם לאחר השל"ת ופרק הטירונות
גרעין הנח"ל עלה להחזיק בהיאחזות
ימי "מלכישוע" ימי השיא לגרעין
ימי הגנה ומשמר על גבולה של ג'נין,
ובעצם אותם ימים נפלאים
נקרא דני עם חבריו למשימת עלמים
במשחה צה"ל - צליחת הכנרת
עמד עם חבריו בכבוד ובתפארת
ובתום ימי השהות בהיאחזות
שוב הגרעין לקבוצה הגיע - להמשיך בשירות,
ועם העבודה המסורה במשק.
כשהיד האחת אוחזת בנשק
החל לדון ולחשוב על העתיד
לאחר השירות מה יהיה התפקיד
"מה אעשה בעיר? - היש טעם לחיים בה"?
כה היו דבריו - מעט מלבטיו
וכשהחלו מדברים על התיישבות קבועה
בגלבוע או בגולן אך העיקר - כקבוצה
נתפס לרעיון וגמר אמר בלבו
נתן יד - השיא עצה ואף נטה את שכמו,
אולם בראשית הדרך החדשה
עיכובים נתגלו - ושובשה הפרשה.
דני בעבודתו התמיד והשקיע,
לעת ערב היה חוזר עייף ויגע
ובבוקר אותו יום עת יצא לעבודה
מוקדם מהרגיל ע"מ להשלים המשימה
אמרו לו - "הזהר! ושמור על בריאותך!"
והוא ענה - "העיקר העבודה!" - "ושלום
וברכה!"
ומי פילל ומי מילל
כי כעבור שעות אחדות כצל
יעזוב אותנו לעד - דניאל.
ויהי לאחר שאפסה כל תקוה
וכאשר בלי רוח חיים שכב - ולא נע
ויחל המסע האחרון של דניאל
אל העיר עפולה אשר בעמק יזרעאל.
וממחרת היום לאחר הטהרה
נסע הארון תל-אביבה - לקבורה,
מועד הלויה לשעה ארבע נקבע
ומודעות נדפסו להודיע ולהודע
בבית העלמין אשר בחולון
מקום קבורתם של נושאי עול בגאון
בשערי בית הקברות קרובים וידידים
נקבצו ובאו הלומים ונדהמים
ובהגיע הארון לכיכר השער
בבכי וביגון ובשיא הצער
את פניו קבלו בני המשפחה
ויגדל הכאב - ותגדל הצוחה.
חיילי הצבא את הארון נשאו
אל חלקת הקבר - אותה חצבו
לקבר המלבני הארון הורד
ומעיני כל נוכח דמע ירד
נטמן דניאל וכוסה בעפר
ונעלם מעין כל וכל לב חמרמר.
ומזמור וקדיש ותפילה נאמרו
ושחי ומספד - עת חבריו לו ספדו
והאב עומד ובשפתיו ממלל
איכה הלכת מאיתנו דניאל?
(הנסיון לתאר מסכת חייו של דני, נעשה ע"י רועי שצעד עמו יחדיו, בכל שנות הלימודים ובמסלול הצבאי)