אלנית היקרה לי מכל, שלום!
מאחר ויש שמועות שאף היום תהיה לי הזדמנות לשלוח מכאן מכחב, אני מקבל אפשרות זו כבטוח, ולכן אני כותב לך איזה מכתבון שישמש כסימן וכאות חיים ממני, שעדין שמור לך מקום בזכרוני ובליבי.
ובכן ראשית - כאן חם ואפילו יותר מזה אתמול היה כאן שרב איום ונורא, החם היה בסביבות 40 מעלות, וכשסוף סוף נשבר השרב - היחה סופת חול איומה.
מהמקום שבו אני נמצא - נשקף נוף קדומים פראי ונהדר. אף פעם לא ידעתי שהנגב והחלק המערבי ממנו (הלא ישראלי...) הוא כה יפה. ודיות נהדרים. פה ושם נראים איזה בעלי חיים כשפנים וכאיילות.
אני, עצמי, מרגיש מצוין אם כי חסרים לי כאן שני דברים שהם כה חשובים לי והם סגריות, והחשוב יותר (או החשובה יותר) זו את. מאחר שברגע זה אנו כמעט ולא עושים, רק יושבים ומחכים, כך שמחשבותי נתונות ברגע זה אליך. דמותך נצבת לפני במשך כל שעות היום והלילה. רק ברגעים קשים אלו אני רואה כמה שנקשרתי אליך. אני "מת" לראותך ולו אף לרגע קט. מאחר וזה לא כך אני "מפריח" לך נשיקות אויר. יש לי כאן רדיו - טרנזיסטור שעובד 24 שעות ביממה (אפילו ברגע זה), ודרכו אנו קשורים עם הצפון הרחוק - איתך... פה ושם נשמעות ברדיו מנגינות המעוררות אותי למחשבה בך. ממש ברגע זה אני שומע מהרדיו את השיר "ג'וני גיטר" שמבוצע ע"י צמד האנדיאנים הדרום-אמריקנים שספרתי לך עליהם, שיש לי אותם על תקליט. אולי גם את מקשיבה לזה כרגע, מי יודע.
אני כועס על עצמי שאני כל הזמן כותב עלי ועל מחשבותי, אך לא מתענין בך. אני מקוה שאת מסתדרת בעיר על הצד הטוב ביותר. מקוה שהכל בסדר אצלך בבית. וכמו כן מצפה לראותך מצליחה בבחינות הכניסה לאוניברסיטה (ביחוד במתמתיקה אלמנטרית). אני מתאר לעצמי שאת מוצאת פה ושם זמן להקדיש ללמודיך...שאת אינך נתקלת בקשיים רבים. אני מקוה שבלית את השבת בצורה יפה ומהוגנת...
את יודעת, אני חש בלבי כאילו שיש איזה חלל ריק. מעין ריקנות מוזרה כזו, שחושבני שתוכל להתמלא רק ברגע שאחזור לתל אביב ואראיך. אני מדמין לי את אותו הרגע שבו אני מגיע לתחנה - מרכזית בתל-אביב באחד הימים (מי יודע מתי) ומיד נגש לאיזה טלפון מכניס האסימון בהתרגשות ומחייה - 241655 ומבקש את אילנה לטלפון את אומרת "הלו" ואני - "הגעתי" ואת - שמחה ועליזה (מקולה). ובעבב -אנו יוצאים החוצה. שום חשש לא מעכב מבעד ידינו להפגש ולהשתלב חזק, ואחר-כך, מסתכל אני בך ואומר לך כמתוך חלום - "התגעגעתי" ואת מבינה הכל. אך לו ידעת כמה שאני מתגעגע לראותך ברגע זה מופיעה כמתוך חלום כאן לפני בלב הנגב הצחיח (אל תעשי זאת) ואומרת לי - שלום, הגעתי - אגב, ביום שלישי שעבר כשדברתי אתך בטלפון שמת-לב שדברתי מהר וקצר וזאת מהסיבה שבקושי נתנו לי לדבר ודברתי אף בצורה רשמית מאחר שהאזינו לשיחה שלנו מהמרכזיה.
אלנית אני מסיים כאן ה"מוזה" שרתה עלי כפי שאת רואה. אך אין זה ענין רק של מוזה זה פשוט מחשבותי והרגשותי כפי שאני מבטא אותן על הנייר. וכפי שאת יודעת אני יודע לבטאות את אשר ליבי. "חושב" בצורה מתקבלת על הדעת.
מסרי ד"ש לבינה ולניצה ולבנותיהן ובעליהן כמובן אם חוכלי קפצי אלי הביתה. ומסרי להורי שאני חי וקיים, מרגיש מצויין (אם כי יכול להיות טוב יותר) מסרי ד"ש אף לאילנה השניה וכל היתר שאני ברגע זה לא זוכר.