אברהם הצטרף לחברתנו "ארזים" אך כחודש לפני הגיוס; ובמשך הזמן הקצר הזה הצליח להתחבב על החברים ולרכוש אהדה והערכה.
קליטתו היתה מהירה - בהיותו נער חברותי; נער שהצטיין בפעילות בחברה, למרות הזמן הקצר ששהה בה.
בקיבוץ העריכו מאוד את כושר עבודתו כחקלאי לאחר שסיים בהצטינות את בית הספר החקלאי בשפיה.
ילדי המשק וחבריו העריצוהו כספורטאי, הור הפליא לרוץ וזריזותו תנועתו החיננית במשחקי הספורט שבו מיד את עיני החוזים.
אברהם היה חדש להם.
אישיותו הספורטיבית הן באופי והן בגוף עזרו לו לעלות לדרגת החניך המצטיין בפלוגה. הוא ואחין התאום עזרא התגברו בקלות על המכשולים הפיזיים ואף הנפשיים של הקלטות בצבא, והחברה בטירונות ידעו באף ריצה לא ישאר טירון מאחור, תמיד ימצא שם אחד "התאומים" שידחוף ויעודד שימשיך עם הנחשלים עד קו הסיום.
גדולה היתה נכונותו להתנדב לכל תפקיד קשה, בזמן הכוננות והמתח שמר על מורל גבוה.
החלה המלחמה - את הקרב הקשה על אום-כתף עבר ללא פגע.
בג'יראדי ביקש להצטרף לסיור שנתקל בכוח האויב אך זמן קצר לאחר מכן נקראו ארבעה מקלעוניסטים לצאת לעזרתם.
אברהם היה הראשון שקפץ על רגליו.
הוא גם היה ראשון שנהרג.