באחד משיריו, 'נפש', הוא כותב:
"ליל שחור ועמוק/הבקר עדין רחוק / אושת העלים, רוח / נפש דואבת לא תנוח / מאויים, תשוקה, צער / צנת הליל כתער / תחנת נפש גוועת / בשחור האפלה נבלעת / ותזעק כי חיים רצונה / המות ליל מענה / פרפורים אחרונים, מכאוב / חיי נפשי! הבקר קרוב! / אך ליל עדין / ונפש אין."