במכתב תנחומים להורים השכולים כתב מפקד הגדוד: "בנכם נמנה עם אותם מעטים שעמדו מול התקפת האויב ביום הכיפורים ובלמו את התקדמותו ללבה של ארצנו... אני, מפקדו, וחבריו לנשק חשים את הכאב שבשכול, כי הכרנו את אריאל גם טרם קרב, כאדם, כמפקד וכחבר. משלנו היה ויקר לכולנו. אין ניחומים לא לכם ולא לנו, אך היו גאים על שזכיתם לגדל ולחנך בן כאריאל".