הוקמה בקיץ 1941. הורכבה מחברי קיבוצים ומושבות בדרום הארץ וקבוצה של חניכי תנועות נוער. כן קלטה חברים דתיים (מזרמים שונים) שקובצו למחלקה אחת. אנשי הפלוגה פוזרו, בתום מחנה אימון של עשרה ימים בלבד, לבתיהם. שם המשיכו באימון ביתי ובכוננות מתמדת לגיוס עד שגויסו מחדש באביב 1942.
הפלוגה רוכזה לאימונים בבן שמן ובמשמר העמק. כשאר הפלוגות נפרסה עם תום האימון נוכח סכנת הפלישה הגרמנית לארץ ונערכה בחלק מהישובים שהיו עתידים להוות את מחנות הקבע שלה. בשלהי קיץ 1942 נכנסה למשטר עבודה ואימונים במחנות בגבעת השלושה, גבעת ברנר, באר טוביה, כפר מנחם ונגבה, וקלטה גם את הבנות הראשונות.
אימוני הפלוגה גוונו והיא הקימה מתוכה מחלקת סיירים, אשר נודעה כפלוגה כולה בזכות סיוריה במדבר יהודה וחקר הדרכים בנגב.
עם הרחבת מעגל הגיוס בשלהי 1943, קלטה הפלוגה מגויסים מכל מגזרי היישוב והכשרות מגויסות – אשר מילאו את שורותיה עם שחרור הותיקים ב-1944.