אלבום תמונות
יום ב' י"ח בכיסליו תש"ח (1.12.47)
מירושלים הבינלאומית למדינה העברית.
ליקירי, אזרחי מדינת היהודים
הרבה ברכות מעיר-הקודש
- - - אצלנו בירושלים האוירה עודנה אוירת חג מדינה. גם אילו לא הייתי ממהר (בעוד עשר דקות אני הולך להרצאה של פרופסור אמריקאי על שיטות סטטיסטיות בסוציולוגיה ופסיכולוגיה) לא הייתי יכול לתאר על עשרות דפים את ההתרגשות, את השמחה ואת ביטויה בירושלים מיום ו' בצהרים עד אמש, ובמידת מה עוד היום. עד לפרסום התוצאות היתה מתיחות עצבנית מלווה מתמטיקה וחישובים. מהרגע בו שמעו את התוצאות החלו אלפים לנהור לככר המוסדות. "הורה" עצומה השתוללה שם, בני אדם התנשקו ברחובות, כל אוטו שעבר, היה עמוס עשרות אנשים - צעירים וזקנים - ששרו וצהלו ונתקבלו במחיאות כפים וקריאות מכל עובר. גם מכוניות המשטרה והבולשת לא נפטרו מזה, ואף הם היו עטורי דגלי לאום. חיילים צעקו "יחי" ו"הידד" לכבוד המדינה. גולדה מאירסון דיברה כחמש פעמים לפני המונים שנאספו ובאו. בפעם הראשונה היתה כה נרגשת שבקושי החלה לדבר. סנה, שהגיע ביום ו' מפריס ובא ירושלימה ביום א' התנשק עם השוער של בנין הסוכנות. אנשים לא ידעו מה לעשות עם עצמם. התרוצצו, שרו, רקדו ושתו "לחיים" אני כשלעצמי הייתי ער ארבעים שעות רצופות
כשאבוא הביתה - איני יודע עדיין מתי - אוכל לספר בפרטים וקוריוזים. העתון אינו מביע אפס קצהו. אצלנו מתחילה להיות מורגשת המתיחות של השלב השני - בו תינתן רשות הדיבור לנו, ליהודים, אחרי שעד עכשיו מסרנוה לנציגי האיטי וסיאם, קוסטה-ריקה ואקודור, הפיליפינים ופקיסטן. אנו מוכנים ומלאי תקוה. - - -
כל טוב ומסרו שלום ליתר אזרחי מדינתנו העברית ידידנו
דויד
מתוך הספר 'דויד טש (טור שלום) אחד מלמד הא' הוצאת עם עובד תל אביב תשי"ב.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.