לדמותו
יהודה היה איש הספר, איש הרוח ובעל שאר-רוח. אחר שסיים את בית הספר התיכון וקיים במשך שנתיים את חובתו בשירותי הבטחון הישוביים, עמד לבחור לו, את דרך חייו. בחירה זו היתה מלווה אצלו לבטים מרובים וקשים. מצד אחד מלאה את נפשו שאיפה עזה לצאת להגשמה חלוצית-קיבוצית, רעיון שלקראתו, חונך וחינך משך כמה שנים ב'מחנות העולים'. מן הצד האחר נמשך ללימודים וידע כי ירגיש מאוד בחסרונם בקבוץ. צמאונו לדעת לא ידע גבול. הוא רצה ללמוד תורה לשמה, יבחר בלימודים, אם-כי עד יומו האחרון לא היה מחוור לו מה יעשה לאחר שיסיים את לימודיו באוניברסיטה. הוא רצה ללמוד ולדעת, לחקור להתעמק ולהבין. מכאן בחירת מקצועותיו באוניברסיטה. פילוסופיה, סוציולוגיה והיסטוריה. ביחוד מלאו הבעיות הפילוסופיות את נפשו, בהן הגה ואותן חי. אין ספק שבמותו אבד כח מדעי לעתיד, כחח ושב ויוצר. זכורני, מורו לפילוסופיה הציע לו כמה נושאים לעבודה סמינריונית, אולם הוא דחה את כולם. "אין כאן אלא עבודת ליקוט" - אמר לי - "אני מעוניין בבעיה שיש להתעמק בה ולנסות לפתרה." אמנם כתב, עבודהמקורית בעלת ערך. יהודה התפרנס מיגיע כפיו (לא רצה ליפול למעמסה על משפחתו) אך ידע להתעלות מעל לעניני יום-יום ולשמור על מצב-רוח טוב. מפני שהעמיק לחשוב וידע להחדיר להכרתו את הפרופורציה הנכונה של הדברים הסובבים אותו, הכריח גם את רגשותיו להגיב בהתאם לכך. לא כל אדם מסוגל להכניס את רגשותיו לדפוסים שקבעה להם מחשבתו, רבים אף אינם מנסים לעשות זאת. שתקן ועניו היה יהודה מטבעו ואף בפני חברים וידידים היה ממעט לדבר על הדברים הקרובים לו ביותר. אף על חינוכו העצמי לא דיבר. בשיחה אחת, כשהבעתי לפניו את ספקותי, אם בכלל מסוגל אדם להגיע בזה לידי שלימות, אמר לי יהודה: "מובטחני שאין ברנארד שאו מפחד מפני המות, כי ודאי שילב גם את המות לתוך מערכת עולמו המחשבתית-פילוסופית וקבע לו את מקומו הנכון" יהודה שאף להגיע למדרגת השלימות והיה בדרך אליה.
לכן גם הלך בפשטות כזאת, בלא כל היסוסים, למלא את חובתו בשירותי הבטחון, אם כי לא היה איש-צבא ברוחו. ברור היה לו, כי זוהי משימה שיש למלאה ומשהגיע להכרה זו, שוב לא היה דבר שעמד בפניו, לא סבל ואף לא סכנה. ובאותה הכרה ברורה לחם ודאי גם את מלחמתו האחרונה הנ נפל שדוד.
ד.ג
עבודתו על ברקלי וקנט מצויה בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.