אחת מחברותיו סיפרה על ימיו האחרונים במכתב אל ההורים:
"נדמה לי שאיטיב לעשות אם אספר לכם על הפגישה האחורנה עם בנצ'יק. זה היה יום לפני היציאה למבצע הנועז. בנצ'יק התמרמר על שנלקח ממעלה החמישה, מתפקיד ראשון במעלה של יציאה לשטח ונתמנה להיות 'פוליטרוק' של הגדוד. הוא ביקש להחזירו אל השטח, אולם לאחר שהוסבר לו תפקיד הפוליטרוק לכל קשייו וחשיבותו, שוכנע. באותו לילה נקבעה יציאת העזרה לכפר עציון. בנצ'יק עמד על דעתו שלפוליטרוק תפקיד גדול במבצעים עצמם ועליו לצאת. נערכה בחירה אישית של האנשים והוא נבחר למחלקה שיצאה ולא חזרה. כשנבחר, לחץ את ידי מרוב אושר, קרץ בעינו והעלה חיוך. גאה אני על אשר הייתי בין חבריו הקרובים של בנצ'יק, ועליכם להיות גאים על היותכם הוריו...."
שתי תכונות יסודיות היו לבנימין, אשר רק לעתים רחוקות הן מתישבות בנפש אחת: שכל כשל אדם בא בשנים ולב בר ותמים כלבו של ילד. הוא ידע לעבוד עבודה גופנית כעבודה רוחנית שש עשרה שעות רצופות. היה מסתפק בכל לבוש, אף כי היה בעל טעם אסתטי יוצא מהכלל. היה מוסיקלי מאוד. בפתחו בשיר היה קולו הלבבי מביא לא אחת לידי דמעות. אך בדרך כלל היה עליז, רקדן נפלא, הומוריסטן מטבעו ומרכז החברה בכל מקום המצאו.
ביום הרביעי אור ל-14 בינואר נפרד מאתנו. הוא ידע לאן הוא הולך, אך לנו אמר שהוא חוזר למעלה החמישה וכי ישוב ויהיה בבית ביום שישי. הבינותי, לפי פרידתו, שהוא יוצא לדרך מסוכנת ביותר. הם יצאו באותו לילה, אך מסיבות מסוימות חזרו העירה. ביום החמישי נראה בעיר, אך לא סר הביתה, שלא להביא את ההורים לידי התרגשות נוספת... בזה היתה אולי גבורתו הגדולה ביותר...
אביו
מתוך "אחד אחד"