הכרת יכולת ותשוקה לביצוע אמנתי היו לו, רק במוסיקה. בילדותו הופיע כמה פעמים באולפן הרדיו כמשתתף בתזמורת ילדים, בצ'לו. הפליא לעשות בהרמוניקת-פה, בזריזות, בהשתפכות נפש, בדקות ביצוע
הצטיין בנעם הליכותיו, איש רעים להפליא. מעולם לא הסתכסך עם מישהו. ואין מספר לידידיו, אשר על רבים אפשר להגיד, כי כל אחד מהם היה הקרוב לו ביותר.
הוא היה מבוע של אהבה ומסירות למשפחתו. הוא, המשענת המוסרית אשר כל אחד במשפחה מצא בו עידוד והבנה מיוחדת, היה ילד בעל צורך עמוק להתרפקות ולשיתוף בחויותיו. מדי שובו מטיוליו, היה מתפרץ בזרם רשמים, אשר ספקו לאמו חומר לסיפוריה הדמיוניים לילדים. היה אוהב לשתף את עצמו בעבודת ההכנה של האם, אשר מצא בה, הד נאמן להתפעלותו ואשר ביחסה לצמח ובתבונת-כפיה היתה לו לעזר. קשריו לאחותו - פרשה נדירה של קשר נפשי עמוק ו'אהבה לאין שיעור' (כפי שהתבטא במכתבו האחרון)
היתה לו, כמובן, דעה מגובשת בענייני ציבור ופוליטיקה, אבל לא היה כפוף לקו מקובל. נאבק על דעתו, אך לא התעקש. היתה לו גישה ביקורתית חפשית. כחניך ה'חטיבה' היה אקטיביסט ומלא בקורת על ימין ועל שמאל, אבל - 'מבפנים' כאב מאד את כאב הפילוג. עקרון האחדות היה קדוש לו.
דיקנות ורומנטיות, מעשיות ומעוף, העזה וזהירות, התלהבות ומתינות, אמביציוזיות ופשטות, 'צבריות' ועדינות הנפש קלות האופי ויציבות ברזל, חרדה לחיים והקרבה עצמית. עין של נשר, חוש מרחב של כלב, רגלים של אילה - זהו התרכיב היחיד במינו ובסוגו: יצחק הלוי
אביו