אלבום תמונות
נדהמת ומאובנת קפאתי על עמדי בשמעי את הבשורה המרה. לא האמנתי בה או יותר נכון לא רציתי להאמין, שזה התרחש. ושאלתי את עצמי שאלה אלמת. היכול היה המות לשלוט על חיים צעירים ויפים אלה? היכול היה לקפח את פתיל חייו ולשתקם לנצח, לתמיד? קשה היה להאמין לזאת, וברגעים מרים אלה התחילו לעבור לנגד עיני תמונות מחייו הקצרים והמלאים של ארז.
עודו צעיר לימים ובלבו גמלה ההחלטה להיות בין בוני המולדת ובין מקוממי השממה. הוא עזב בית אב שוקט ובית אמא אוהבת. בכל חום לבו הלך להתמסר למפעל הבנין של הארץ. צעיר גבוה יפה ואיתן. האם חשב הוא אי פעם, שנחשול יכריעו? לא ולא !
הוא ידע להפיח תקוה, לנחם אבלים בצר להם, כשעל פניו שוכן תמיד אותו החיוך הנאצל, החינני.
ארז היה שמו ואכן כארז שגא. גדל ויעש פרי רב
שעות קשות הגיעו לאומה, הדרכים היו בחזקת סכנה, אולם הוא נצל הזדמנות למען הגיע להוריו בהביאו אתו את אותה ההשראה העילאית של הרי יהודה. קל מרוץ חזר בגבורה נפל. על מזבח אהבתו למכורה המתחדשת, הנבנית בדם בניה.
ארז! אותך לא נשכח. כסמל תשאר בקרבנו תמיד, בכל מעשה ממעשינו נרגיש את רוחך ורוח חבריך. בזכותנו לשבת שאננים במולדת הבנויה נדע להוקיר בזכות מי הגענו לה.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים
חביבה נ
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.