רחוב יששכר וגמן
מוותיקי "חיל הקרב" של האצ"ל, שנפל בקרב על תחנת הרכבת בלוד, בימי המאבק נגד השלטונות הבריטיים, בנובמבר 1945.
יליד 1925, עלה עם משפחתו לארץ-ישראל בעודו ילד. קיבל את חינוכו בבית הספר הדתי-לאומי ביל"ו בתל-אביב, ובשנת 1939 הצטרף לאצ"ל. גם כשהופסקה זמנית פעילותו של הסניף התל אביב של
בתל-אביב, של עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה, והרתמותם של חברי אצ"ל למשימה משותפת לבריטים ולנו -המלחמה באויב הנאצי, לא הפסיק יששכר את פעילותו הפרטית. הוא נהג להדפיס, באורח פרטי,
כרוזים נגד שלטונות המנדט, שהמשיכו להתנכל ליישוב היהודי בארץ-ישראל, גם בימי מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1944 הכריז מנחם בגין על מרד בבריטים, ויששכר וגמן, שכינויו באצ"ל היה "משה", התגייס במלוא מרצו לפעילות, במסגרת "חיל הקרב" של הארגון. במשך השנים שהאצ"ל שבת מפעילות,
התמסר וגמן ללימוד כימיה, וכשהחלה הפעילות המחודשת של האצ"ל, טיפל בחומרי נפץ, כמומחה. נוסף על כך יצא לפעולות קרביות, ונפצע קשה בהתקפה על מרכז הבולשת הבריטית ביפו.
ארבעה חדשים היה מרותק למיטתו, אך כשקם מפציעתו, יצא מיד לפעולה המשותפת לאצ"ל וללח"י על צומת הרכבות בלוד. היתה זו תקופת "תנועת המרי העברית" - אותה תקופה בה התאחדו כל
תנועות המחתרת - ה"הגנה" (שבמסגרתה פעל הפלמ"ח), אצ"ל ולח"י לתנועה אחת, עם מפקדה משותפת, למאבק בבריטים. אותו לילה היה גדוש פעילות: ה"הגנה" תקפה את מסילות הברזל ברחבי
הארץ ב-251 נקודות, הפלוגה הימית של הפלמ"ח פוצצה שלוש סירות משמר בריטיות בנמל חיפה, ואצ"ל ולח"י יצאו, כאמור להתקפה על צומת הרכבות בלוד. בגלל התקיפות הרבות, שלא כולן תואמו,
היו הבריטים בכוננות בלוד, אך מפקד הפעולה החליט לתקוף, למרות הכל. יששכר וגמן (הסמל משה) יצא לפוצץ את מגדל הפיקוח של התחנה. הוא עשה את מלאכתו נאמנה, אך נהרג בעת הפיצוץ.
על שמו של לוחם ופטריוט גדול זה - נקרא הרחוב.