היום הבטנו לעיני כל הסגליות הטלולות
בעבורך הבן שהלך.
למען תחזם בעיניים- ולא רוח-
אתה: עולת הגדי הרך-
על מזבך זה שלרגלינו
שלנו ושלך.
את הדר עלומיך
נוביל בין "שקדיות" פורחות
למענך-תבחר:
אחת לבנה, אחת זכה-
ככלה.
ואיריסים כחולים,
לרפד בהם שחר- חלומך
הבלתי גמור- נאסוף,
אך עינינו לפתע הלומות מכאוב
מסומק כלניות פזורות-
נטפי- דם!
על רחבי שדות מוריקים לעד...