אומרים לנו "אל תתגרו בגורל!" כמה פעמים הגורל מתגרה בנו?!
האזכרה השנה היתה צריכה לחול בשבת ועל כן נדחתה ליום א- היום.
בנסיבות אחרות היית חוגג היום, היום ממש, יום הולדת עשרים ואחת.
ביום הולדת שיגרתי אולי לא היינו מצליחים לקבץ את כל אלה שבאו לכאן עכשיו, תעתועי הגורל.
יום הולדת עצוב אנחנו מציינים היום. בלי עוגות בלי נרות יום הולדת, בלי פיצה וקולה.
יום הולדת חרישי בין אבנים שותקות, בין עשרים ואחד נרות נשמה, יום הולדת שהיה זר עבורך ילד של החיים, נער של חברים, חייל של הגלים.
ישבתי, כפי שאני נוהגת הרבה בשנתיים האחרונות, מול תמונותיך, הבחנתי בכך שבתמונות לא מעטות אתה מחזיק ידיים. אוחז ידך האחת בשנייה. ואם יד אחת מופיעה בתמונה אוחזת היא את תוכה והאצבעות תפוסות זו בזו. מה רצית לתפוס בידך-יובל?
את הזמן החמקני? את החיים במלואם? במילואם?
מבחינות רבות הצלחת. חיית את חייך במלאות.
אהבה גדולה. חברה שוקקת, אוכל טוב טיולי שטח.
ארץ מולדת ומרחבי העולם.
כל אלה היו לך, אך יכולת הרבה יותר, ואין בהם כדי לנחם על מה שעתיד היית לחוות.
הגד יובל, האם גם שם, היכן שאתה, חושבים כולם שלחייך, הם כר נרחב לצביטות, לנשיקה?
האם גם שם הם יודעים שהנמשים הם אבקת כוכבים שרקחת? האם גם שם הם מחפשים את מבטיך ששפכו אור גדול וביישנות כמוסה?
אנחנו כאן מביטים, מקשיבים צובטים מטאפורית את לחייך ומצמידים שפתיים לנשיקות של אהבה וגעגוע.
אמא