עלים מיומנו
לבטים
תל עמל, 29 במאי 1946
אינני יודע מאין געגועים אלה ולמה הם מתעוררים בי. אומרים, כשחסר לך משהו הרי אז אתה יודע להעריכו, ולי כמובן חסר. לא רק המסגרת, 'ההיסטוריה' חסרה לי. חשבתי שקשור אני לדברים כלליים בלבד, וטעות היתה בידי. כבר היום, ביושבי ביניכם, אני מתגעגע... ולמעשה אני מתגעגע אל הרגיל, אל החברים... לא פעם אני מתגעגע אל הרעש שבשיחות החברה, אל המלחמה המתמדת לשקט מצד המרכזים, מתגעגע אני למרץ הנעורים הכביר הנמצא בסכנה... אין אני מתגעגע אל העבר בלבד - לבי נמשך יותר אל העתיד המשתף, אל הפעולות המשותפות לדרך האחת. לא למופשט בלב מתגעגע אנכי, לא לחוויות וזכרונות בלבד- אלא למעשים. אני מחפש במה משותפת לפעולה חברתית, לפעולה תנועתית-חינוכית, אני מחפש פלאטפורמה אחידה לחייים משותפים. לא לכללים בלבד מתגעגע אני, כי אם לפעולה יום-יומית, מאומצת ומשותפת, על מנת לבנות בית לנו ולאחרים, על מנת ליצור חיי חברה משותפים.
כבר אמרתי לא פעם בבירורים חברתיים: העיקר הוא לא מה שחושב עלי חבר זה או אחר מן הפעילים והמבטאים את החברה, לי חשוב אותו האדם השקט שאינו מורגש כמעט בחייה היום-יומיים של החברה, אותם רותי ויואב וצקי ופלפל, אותו צוקי המתבודד בחדרו שעל חוף האסי.-- אני קשור אל החברים בלי כל קשר להשקפותיהם, אני מתווכח עמהם קשות, אך בלעדיהם עם מי אוכל להתווכח? אנ קשור אל אלה השותקים, כי מי יבטא רבים מהם, שלא פעם ביטאתי אני את רצונם, והיום משמשת לי ולהם השתיקה...
שער-העמקים, 22 בדצמבר 1946
... חבר אני לשתי חברות. אמנם רק מבחינה פורמאלית, אך גם בחינה זו מחייבת. בלבי ובנפשי אני קשור לחברה אחת בלבד, לחברה שבה הייתי שלוש שנים רצופות, שהשתתפתי ביצירתה, שהקדשתי לה ולבנייתה את רוב מרצי. ואין זה חשוב אם חברה זו פלטה אותי מתוכה בהמשך הימים. היום הנני שוב חבר לחברה זו, ולמרות כל המשברים הפנימיים שבה. לחברה בשער-העמקים אומר בכנות גמורה: אינני קשור בכם, אף כי באופן פורמאלי הנני חבר בעל זכויות מלאות בחברתכם. את זכויותי אלה לא ניצלתי במשך כל מחצית השנה שאני נמצא בתוככם. אולי אני האשם בכך, שלא הצלחתי להתקשר, אולי הקשרים הפנימיים שלי עם רוחמה הם שעמדו על דרכי. אינני מצטער על כך, כי ממילא אינני חושב את עצמי מתאים לחברתכם. הספקתי להכירכם לא מעט במשך אותה מחצית השנה, ובטוח אני שדרכינו שונות. אינני רוצה שתחשבו כי השפיעו עלי מקרים מסוימים וכי יתכן שהדבר יעבור, "ענין של מצב-רוח". אין הדבר כך. השקפות-חיים מפרידות, הבדלים בסגנון החיים מפרידים, ועוד הרבה דברים חוצצים בינינו. נוסף על כך, אל תשכח שהנני החבר הארצישראלי היחידי בינכם. אף לא מצאתי כאן חבר.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.