כשמנסים להגדיר את עמיחי יש להזהר בשני דברים. יש להזהר שלא להגדיל את חלקו בתחומים מסוימים, מעבר למה שהיה באמת, אך כפליים יש להזהר שלא להמעיט את חלקו בתחומים אחרים שבהם, כפי שגילינו באיחור, לא הגענו כלל לקרסוליו.
ארבע שנים חיינו עם עמיחי, והאמת היא שלא ראינו בו דמות חברותית. עמיחי לא דאג אף פעם להראות פופולרי ולא נוסיף לכבודו אם ננסה לסלף עובדה זו.
בדבר אחד הכרנו אצל עמיחי כבר מן הימים הראשונים: עמיחי נלהב תמיד ליטול חלק בחיים הציבוריים. בכל דבר התעניין, לכל עניין ניסה להכנס, לארגן ולקחת על עצמו אחריות.
תכונתו זה היתה חזקה מאוד ולא נראתה לנו טבעית. בגלגול ואפילו בשמץ של בוז כינינו אותו "עסקן", "גזבר", ועוד מיני תארים אשר אפיינו את פעילותו הרבה.
קשה לומר שעמיחי היה מרוצה מתגובותינו, אך תמיד הבליג עליהן, ואף פעם לא נפגמה בגללן פעלתנותו.
בעלון המחזור כתבנו בין השאר אמרה אופינית של עמיחי: "תן לי, אני כבר אסדר את זה".
תמיד לגלגנו על גישתו זו וסבורני כי רק אחרי המלחמה הבנו פתאום איזו גדולה התחבאה בצל אותה "עסקנות", ה"עסקנות" שבה פיקד עמיחי על חייליו בקרב הקשה ושבה עבר שוב ושוב מטנק פגוע לטנק אחר והמשיך ללחום בעקשנות עד שהוכנע על ידי המות.
סלח לנו עמיחי ז"ל על התייחסותנו המעוות כי, איך לומר, לא הבנו, אבל בעצם דומה שאתה תמיד הבנת.
6.8.74
משה דין