אלבום תמונות
ההיו אלו העינים שהכזיבו?
לא, לא העינים הן שהכזיבו
גם לא המצח הגבוה
או שערה הכהה.
אכן היתה זו אותה
"אהבה הנכזבת"
אכן, אין אהבה
אין בנמצא.
הלא אמרתי להן
הרי חזרתי ואמרתי,
מה שאהבתי בה
ומה שרציתי ממנה.
והיא השיבה, היא אמרה
שהיא אוהבת אך לא הבינה.
לא האמינה, לא הבינה מה שבקשתי
לא אהבה, שרק תבין.
אקום לי, אקום ואחזור
אל עברי האלם, הבוכה.
אקום לי לבדי ואחזור יחידי
אחזור לבדי אל ההיא.
אולי ילווני הברושים הטמירים,
הרוחות - של הסתיו - הנרות.
אולי ינודו לי עצים בדרך,
האלות הכבדות בשבילים.
(אויה, מדוע זה כבתה פתאום
מקטרתי...
היותר לא אוסיף לראותם?
את ענני העשן הכבדים?)
גם הים ממרחק ישלח לי
בכי חרישי ונדהם.
יבכו, יבכו בבכי חרישי.
כל רע...
אך אני אצעד לי לבד,
אצעד בדרך מובילה לאופק.
אל העבר הקדוש הנצחי,
אליה, אל ההיא.
שבט, תש"ח, ירושלים