איננו האם ניתן להשתמש במילה זו, מילה גורלית החורצת את גזר דינו, מילה זו הגורמת לכאב בל יתואר, לצער אינסופי? לא… לא אוכל להגות את אותן אותיות המביעות את המרחק בינינו. כי הרי הוא נושם ולבו פועם… אי שם במקום בלתי ידוע.
הוא עזבנו… עזבנו לתקופה כה ארוכה כשפניו מועדות הרחק הרחק מאתנו.
כלפי חוץ נראה עליז ושמח לקראת נסיעתו, אולם באחת מזויות עיניו הבחנתי באותו מבט עצוב, מבט האופיני לו. אותן מבט הסגירו, היות וגילה את הרגשתו הפנימית האמיתית וברגעים האחרונים שראיתיו ידעתי כי אין ברצונו לעזוב את ארצו היקרה לי מכל. יתכן אז ידע כי דרכו לא תצלח, כי עזב באופן כה פתאומי.
… ועתה הבית ריק בלעדיו ואוירת הקדרות העצב והדכאון תפסה את מקום אוירת השמחה והעליזות שמלאו את ביתנו עד כה.
נזכרת אני שוב ושוב בדמותו אדם יציב ועיקבי, נוח לבריות ומקובל בחברה. התבלט במיוחד בלבביותו ובעליזות נעורים. שוב ושוב משחזרת אני את שיחותינו וחוויותניו המשותפת. כמו כן מנסה לראות באור אופטימי את נסיבות העלמותה של הצוללת "דקר" על 69 צוללניה.
כי הרי לא יתכן שזוהי המציאות המרה איתה חייבים אנו להשלים. הרי לא יתכן שילקח מאתנו אדם כה אהוב, מסור ונאמן, הרי לא יתכן שאותו יוסי הנכון לבוא לעזרת הזולת, אותו יוסי שרוח ההתנדבות זרמה בעורקיו לא ישוב.
אחותך יפה