דקר
איכם בנים שלמצולות ירדתם?
עלינו לשמור ולהגן
חרדה ואימה בלב כל זרעתם
בליבם של כל אב וכל אם!
ירדתם בנים, כי רציתם
לנו להנחיל מנוחה ושלווה.
אך לנצח ליל מנוחה ושלווה, לא נזכה
כל עוד, אות חיים מכם בנים לא נגלה.
אנא אמרו רק: טעינו בדרך
כי סוער וזועף הוא הים
הרי למרחק אין כל ערך
כי הים הוא אצלנו בדם.
אנא קראו זאת, קראו זאת בלב רק
ליבנו קריאתכם זאת ישמע.
אנא שובו, בני צוללת דקר
אתם הששים ותשעה.
אסתר מיכאלי