אזכור ואנצור זכרך בגאון,
אף אזכורך כילד או כנער,
כי ילדותנו לא היתה זוהרת מעולם.
אף אזכור את שקיעתך במצולות.
אף אזכור את האסון, את האובדן
- אף אזכור.
אזכורך כגיבור בין גיבורים
שנעלמו בלא להשאיר עקבות.
אזכור את הרגעים בהם
מאושר היית,
עלם חמודות עם עיניים צוחקות.
אזכור אותך, שב מהפלגות ממושכות,
עליז ומחייך להיות שוב
במחית משפחה אוהבת.
אזכורך כמלאך לבוש צחורים
ומניף את דגל ה"תנין".
אזכור את מכתביך הרוויים
אהבה ודאגה לשלומנו
ובפרט לשלום אמא.
אנצור לעד את המילים
"אחותי, ההפלגה תהיה
קרצה כל כך שלא תספיקו להתגעגע אלי".
אזכור את עיניך היפות בתוך הדמעות
כשאמרת לאחרונה "להתראות".
לשכוח לא אוכל את הציפיה הנמשכת
והתקוה ההופכת אט אט ליאוש.
לא אוכל לשכוח שעות וימים
בהם עמדנו בחרדה מול הים הקודר
ובתחנונים בקשנו: אנא ממצולות השיבם!
וקולך מגלים בקע וענה:
לא אוכל, כי מים הגיעוני עד נפש.
אזכירך בגאון וברטט אח ורע נבון.
אזכירך העוזר תמיד לכל.
אזכורך, אחי, אזכור את הפרח
בעודו יפה ומלבלב, אף כי נקטף
בלא עת
לנצח אל ישכח.
אחותך, יפה