גידולו עבר עליו בקשיים בגלל אדישותו ללימודים. אך לא התיאשתי ממנו, כי תכונותיו הבולטות העידו על עתידו.
אחרי שסיים את בית הספר העממי לא הרשה לנו מצבנו שבננו ימשיך בלימודים. הוא התחיל לעבוד בחברת החשמל, הצטיין מאוד בעבודתו ומנהלי החברה קיוו כי ימשיך את לימודיו על חשבון החברה בחוץ לארץ. כל זאת היה למורת רוחו, ובהגיעו לגיל שמונה עשרה, ביום שבו הפך להיות פועל ממש, עזב בניק את הבית והתגייס לפלמ"ח.
במשך שנתיים היה מופיע בבית בתור אורח. זמן שחרורו החל מתקרב ואז התחלנו לדבר על לבו כי ישתחרר. אבל הגיע יום ה-29 בנובמבר ואז הודיע לנו:"עכשיו אין משתחררים".
מן הנגב היה בא לחופש לעתים רחוקות וגם מכתבים מעטים נתקבלו ממנו. על חידוש הקרבות לא חפץ לצאת לקורס קצינים ואמר:"את הנגב אנו מוכרחים לשחרר ויהי מה".
הנגב אמנם שוחרר, באר שבע נכבשה אולם בניק לא זכה לראות את אשר חזה.
אמא
מתוך "בני קרית חיים"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח