הוא הא אלינו, לבית המלאכה של תחנת הכח חיפה, לפני כל החניכים האחרים, והוא אז נער בן 14.5. התיחסנו אליו כאל ילד. אמרו לנו כי ילד קשה הוא, אך את שלוש שנות חניכותו עבר בשקט ומתוך מאמץ ניכר להתגבר על הרבה הרגלים. כגדל ובגר החל לחקור בכל דבר, הירבה בשאלות מקצועיות, ועשה את עבודתו ברצון ומתוך ענין. הצטרף לתנועת הנוער של השומר הצעיר והיה אח"כ למדריך בה. מכל החניכים בבתי המלאכה היה הוא היחידי שלחם על דעותיו ללא כל ויתור או פשרה, ובלי להתחשב עם גילו של היריב. קמעא קמעא הורגלנו לראותו כאדם היודע את דרכו, והחילונו להעריך אותו. הנגודים בין המבוגרים והצעירים נבעו, לדעתו, מן הרקע השונה שלהם. אנו המבוגרים הבאנו אתנו כביכול את מורשת הגלות והם הצעירים, הצברים, חפשים מכל כבלי מחשבה ודפוסי חיים. בנימין התבלט באפיו המוצק, ובעמידתו הבלתי נרתעת.
אחרי ששהה בנגב חדשים רבים בא הביתה לחופשה, ובהזדמנות זו ביקר גם אותנו בבית המלאכה. הופעתו היתה מלאת השראה. היה בחור כארזים, רחב כתפים ויפה תואר, וכולו אומר בטחון. המלחמה העלתה אותו וצרפה אותו מכל הבחינות. כששאלתיו אם כבר הגיע הזמן שיעבור מן הנגב למקום אחר, השיב בחיוך:"עוד לא גמרנו. צריכים עוד לשחרר את הנגב ולכבוש את באר שבע". הוא היה מ"כ מוסמך שעבר גם מבחן קרבות, והוצע לו להצטרף לקורס מיוחד לקצינים, אך דחה את הצטרפותו לזמן יותר מתאים. כעבור כמה ימים נתחדשו הקרבות בנגב. הוא חזר מתוך יזמה פרטית בהחלט. הנגב קרא לו. תרם הרבה לשחרור הנגב ואת חייו נשא מתת לכבוש באר שבע.
סדנאי
מתוך "בני קרית חיים"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח