- נר
-
הודלק ע"י חנה שטרום בתאריך 29/12/2021
רפי, אהוב ליבי, חבר נעורי, החבר שלי לעד. השבוע ראיתי שוב את "השחרור", ציפור שהכרת לי, בצד ציפורים נוספות, צמחים ובעלי חיים, בשנתיים שזכינו להן יחד. בכל פעם שהיא מופיעה בסביבתי ליבי נחמץ, כאילו באה להביא דרישת שלום ממך, תזכורת ל"ביחד" שלנו שנקטע בצורה כה טראומטית. ציפור זו שהייתה איתנו ברגעים מיוחדים שנחרתו בי הפכה להיות יותר מכול הציפור שלנו. אני רואה אותך, גבוה, שחור שער, עינייך הירוקות בורקות, מחייך בפנים זוהרות. לוקח בהפסקות בבית הספר את צחי בן דודי, שהיה מרותק לכסא גלגלים, לתצפית ציפורים, או משחק כדור סל בחצר. האמונים המשותפים שלנו בהפסקות כהכנה ליום הספורט בקפיצה לגובה או בכדור עף, בתקופת החיזור הבישנית. ספורטאי מצטיין, איש טבע, חבר ואיש שיחה מעמיק. חרשנו את הארץ לאורכה ולרוחבה, בטרמפים היגענו לכל פינה, כי היה משהו מענין לראות או מסלול מסויים שממש רצית לעשות. עם הידע שלך וחוש הניווט שאף פעם לא אכזב הרגשתי תמיד בטוחה גם אם לא תמיד היה שביל או דרך ברורים. היו אלו חוויות בלתי נשכחות של להיות ביחד בתוך יופיה של הארץ, לזהות ולהתפעל מהפריחה ומכל צמח ופרח שזיהית והסברת לי עליהם, ציפורים שהתחלתי להכיר דרכך, כשאתה בודק מידי פעם במגדיר פטרסון לציפורים, שתרגמת מאנגלית, עם הערות מקומיות שלך. ובעלי חיים. ובדרך שיחות "פילוסופיות, תאולוגיות או דברים אחרים אישיים או כאלו העומדים ברומו של עולם. עשרות שנים עברו מאז נפלת. בכל שנה אנחנו נפגשים בשדה אליהו, החברים מבי"ס שלנו, מהכתה שלך, מהסיירת (קראו לך מ"פ בהמתנה), מסניף בני עקיבא צפון (תל אביב), בני הקבוצה שלך בשדה אליהו והמשפחה. כל שנה מעלים זכרונות, מספרים על תחנות שונות בחייך. שמענו על הקרב שממנו לא חזרת, על המקום שלך ומה היית עבור כל אחד מהם. אני מחוברת לחברים שלך בסיירת צנחנים, חלק מהחבורה, כחברה של רפי, ומרגישה בכך שאתה ממשיך להיות נוכח "חי" גם לי וגם להם. כולנו כבר הורים וסבים וסבתות, וגם אני זכיתי להקים משפחה נהדרת, אבל בחיי ובליבי אתה ממשיך להיות חלק בלתי נפרד. ובכל פעם שה"שחרור" מופיע, או פוגשים בשבילים פרח זה או אחר, או ציפור, שאתה הכרת לי, אתה נוכח שם, חי בתחושת הלב ובזכרונות.